רש"ש על יומא כ״ט

1 גמרא מה אילה זו קרניה מפצילות כו'. משמע דאיל הוא מה שאנו קורין צבי דקרניו מפוצלין עי' פרש"י בחולין נט ב ועמש"כ בפ"א דכלאים מ"ו:

2 גמ' שם אלא אף מליקת העוף כו'. במנחות הגי' עולת העוף שנמלקה כו' וכבסמוך בשלמא עולת העוף כו' וכמו שהוא בתוס':

3 רש"י ד"ה וסימנך תנורא קרירא. והגוף צונן והחולי מבעירו. כצ"ל:

4 תד"ה אלא. והא דל"פ בשמעתין משום דהוי קודם פתיחת דלתות ההיכל. לכאורה בפשוט י"ל דמיירי קודם שסוגרו דלתים. ואי משום דהוי אחר תמיד של בה"ע יתורץ בהנך שנויי שכ' על קושייתם בהא דלא מיפסלי משום קודם לתמיד של שחר ששוין הן כדלקמן:

5 בא"ד וקאמר התם דמלינה בראשו של מזבח. קושיית המהרש"א בכאן תמוה דאיך ישחוט לכתחלה לעבור על לאו דלא ילין משום עשה דאכילת קדשים. וכה"ג תמה המל"מ על פרש"י דפסחים שם בפ"א מהל' תומ"ס ה"ג ע"ש. ועי' בט"א ר"ה ל ב בד"ה ונתקלקלו:

6 בא"ד ופריך מכדי כ"כ דלא איתקטרי אימורים כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה תיקדש ותיפסל. כיון כו' של"ב ליפסל יקדש השולחן כו'. כצ"ל:

8 רש"י ד"ה אמר רבא. לילה לא הוי חסרון זמן הואיל ותהיה ראויה כו'. כ"נ דצ"ל:

9 תד"ה נהדריה. וכיון דאנו כו' שקידש הקומץ כו'. כצ"ל:

10 בא"ד ומיהו בחנם דחק רש"י כו'. מש"כ הרש"א די"ל דרש"י מפרש דבלא נתקדשה כה"מ בכלי מיירי ע"ש. נראה לי דאם לא נתקדשה מקודם בכלי הוי הקמיצה כמאי דליתא כיון דהדין הוא שיקמוץ מתוך כלי מקודש כדתניא בסוטה יד ב:

11 בא"ד אבל השתא כו' תצא לאלתר לבית השריפה. עמש"כ בק"א להט"א בר"ה ל ב בד"ה ממילא בס"ד. ולכאורה לולי פירוש רש"י ותוספות ה"נ לומר דכשקדש בלילה אינו נפסל בלינה בעמוד השחר שלאחריו דדוקא כשקדש ביום נפסל בע"ה דלמחר דומיא דחלבים ששחט הקרבן ביום וע"ד שאמרו בברכות ט סד"א הואיל ופסח קדשים קלים כו' אף פסח נאכל לב' לילות כו' ע"ש ובפרש"י וכאן הוי פסולה מחמת קמיצתה בלילה ותשרף מיד בבוקר דלאחריו. ועי' בזבחים כא בסוגיא דמי כיור. ובתוס' סוכה נא ב בד"ה קרא הגבר ובתמורה מד ב אראב"א ועה"ש פוסלת בהן כאיברין:

12 תד"ה כמו. הא דלא אמרי' כו'. לא הבנתי דבריהם כיון דמסיק דלילה אין מחוסר זמן אינו נקרא שלא כמצותו וכן נראה מפרש"י:

13 בא"ד שכסבור היה שהוא יום דומיא כו'. כצ"ל: